נכונות שיטת החיבור בין שסתומים לצינורות או ציוד PVDF משפיעה ישירות על ההסתברות לדליפות, דליפות, טפטופים ובעיות אחרות. אז איך נבטיח חיבור תקין? בואו נשתף כמה טיפים:
שיטות חיבור שסתומים נפוצות כוללות: חיבור אוגן, חיבור רקיק, חיבור לריתוך קת, חיבור הברגה, חיבור הצמדת דחיסה, חיבור מהדק וחיבור -איטום עצמי.
חיבורי אוגן: חיבורי אוגן כוללים אוגנים בשני הקצוות של גוף השסתום, התואמים לאוגנים על הצינור, והם מאובטחים בצינור עם ברגים. חיבורי אוגן הם סוג החיבור הנפוץ ביותר בשימוש בשסתומים. אוגנים מגיעים בסוגים שונים, כולל פנים מוגבהים (RF), פנים שטוחים (FF) ופנים מוגבהות (MF). בהתבסס על צורת משטח ההזדווגות, ניתן לסווג אותם בהמשך כדלקמן:
פנים חלקות: משמש לשסתומים עם לחץ נמוך; קל יחסית לייצור.
פנים מורם (פנים יהלום): משמש ללחצי עבודה גבוהים יותר; יכול להשתמש באטמים בינוניים- קשים.
סוג טבעת ולשון: יכול להשתמש באטמים עם עיוות פלסטי גדול יותר; בשימוש נרחב במדיה קורוזיבית; מספק ביצועי איטום טובים.
סוג חריץ טרפז: משתמש בטבעת מתכת אליפטית כאטם, מתאים לשסתומים עם לחץ עבודה גדול או שווה ל-64 ק"ג/סמ"ר, או שסתומים בטמפרטורה גבוהה-.
סוג העדשה: האטם בצורת עדשה-ועשוי ממתכת. משמש עבור שסתומי לחץ גבוה- עם לחץ עבודה גדול או שווה ל-100 ק"ג/סמ"ר, או שסתומים בטמפרטורה גבוהה-.
סוג O-טבעות: זהו סוג חיבור אוגן חדש יחסית, שפותח עם הופעת טבעות O- מגומי שונות. הוא מציע איטום אמין יותר מאשר אטמים שטוחים רגילים.
חיבור מותניים-ו-חריץ: השסתום מותקן בין שני אוגנים. לגוף השסתום יש בדרך כלל חורי מיקום להתקנה ומיקום קלים. ברגים משמשים להדק ישירות את השסתום ואת הצינורות בשני הקצוות יחד.
חיבור מרותך: חיבור- מרותך קת: קצוות גוף השסתום מעובדים במכונה לשיפועי קת- מרותכים כך שיתאימו לשיפוע הריתוך של הצינור, והוא מקובע לצינור באמצעות ריתוך.
חיבור ריתוך שקעים: קצוות גוף השסתום מעובדים לחיבורי ריתוך שקעים, והוא מחובר לצינור באמצעות ריתוך שקעים.
חיבור עם הברגה: חיבורי הברגה הם שיטת חיבור פשוטה, המשמשת בדרך כלל עבור שסתומים קטנים. גוף השסתום מעובד לפי תקני הברגה שונים, עם הברגה פנימית וחיצונית זמינה. אלה תואמים את החוטים על הצינור.
חיבורי הברגה מתחלקים לשתי קטגוריות:
אטימה ישירה: החוטים הפנימיים והחיצוניים מספקים אטימה ישירות. כדי להבטיח חיבור הגנת-דליפות, שמן עופרת, סיבי המפ וסרט PTFE משמשים לעתים קרובות כחומרי מילוי; קלטת PTFE נמצאת בשימוש נרחב יותר ויותר בשל העמידות המצוינת בפני קורוזיה, אפקט איטום טוב, קלות שימוש ואחסון, והיכולת להסרה מלאה במהלך הפירוק מכיוון שהוא סרט שאינו-דביק, עדין בהרבה משמן עופרת וסיבי קנבוס.
אטימה עקיפה: כוח ההידוק של החוטים מועבר למכונת הכביסה בין שני המשטחים, מה שמאפשר למכונת הכביסה לספק אטימה.
ישנם חמישה סוגים עיקריים של חוטים נפוצים: חוטים סטנדרטיים מטריים; חוטים סטנדרטיים אימפריאליים; חוטי צינור איטום מושחל; חוטי צינור איטום ללא-הברגה; וחוטי צינור בסטנדרט אמריקאי.
להלן תקציר:
התקנים הבינלאומיים ISO 228/1 ו-DIN 259 משתמשים בהברגות פנימיות וחיצוניות מקבילות, המסומנים G או PF (BSP.F);
התקנים הגרמניים ISO 7/1, DIN 2999 ו-BS 21 משתמשים בהברגות חיצוניות מחודדות ומקבילות פנימיות, המסומנים BSP.P או RP/PS;
התקנים הבריטיים ISO 7/1 ו-BS 21 משתמשים בחוטים מחודדים פנימיים וחיצוניים, המסומנים PT, BSP.Tr, או Rc;
התקן האמריקאי ANSI B21 משתמש בהברגות מחודדות פנימיות וחיצוניות, המכונה NPT.
זווית ההברגה עבור G (PF), RP (PS) ו-RC (PT) היא 55 מעלות, בעוד שזווית ההברגה עבור NPT היא 60 מעלות.
BSP.F, BSP.P ו-BSP.Tr מכונים ביחד שרשורי BSP.
חוטי צינור סטנדרטיים אמריקאיים כוללים חמישה סוגים: הברגה של צינור מחודד (NPT) כללי (NPT), הברגה פנימית של צינור ישר (NPSC) עבור אביזרי צינור, הברגה של צינורות מחודדת (NPTR) לחיבורי מוט מנחה, והברגות צינורות ישרות (NPSM ללא תשלום-מותאמת לחיבורים מכניים) ו- (NPSL עבור חיבורים מכאניים רופפים-). אלו הם חוטי צינור איטום ללא-הברגה (N: American National Standard; P: pipe; T: tapered).
אביזרי דחיסה, שפותחו בארצי בשנים האחרונות, פועלים על ידי הפעלת לחץ כאשר האום מהודק. לחץ זה גורם לקצה החיתוך של החסם לנגוס בדופן החיצונית של הצינור, והמשטח המחודד החיצוני של החוד אוטם בחוזקה כנגד המשטח המחודד הפנימי של גוף התאמת, ומונע באופן אמין דליפה. דוגמאות כוללות שסתומי מכשירים.
היתרונות של סוג חיבור זה הם:
גודל קטן, קל משקל, מבנה פשוט והרכבה ופירוק קלים;
כוח חיבור חזק, מגוון רחב של יישומים ועמידות בפני לחץ גבוה (1000 ק"ג/סמ"ר), טמפרטורה גבוהה (650 מעלות) ורטט פגיעה. דִינָמִי;
ניתן לבחור מגוון חומרים, המתאימים לעמידות בפני קורוזיה;
דרישות דיוק עיבוד גבוהות;
קל להתקנה-בגובה רב.
נכון לעכשיו, אביזרי דחיסה נמצאים בשימוש בכמה שסתומים קטנים בקוטר- במדינה שלי.
חיבורי הידוק הם שיטת חיבור מהירה הדורשת שני ברגים בלבד, המתאימה לשסתומי לחץ נמוך- המפורקים לעתים קרובות, כגון שסתומים סניטריים.
חיבורים פנימיים-מהידוק עצמי: כל שיטות החיבור לעיל משתמשות בכוח חיצוני כדי לנטרל את הלחץ הבינוני ולהשיג אטימה. להלן מתארת שיטת חיבור המשתמשת בלחץ בינוני עבור הידוק עצמי-. טבעת האיטום שלו מותקנת בקונוס הפנימי, בזווית מסוימת לצד הפונה למדיום, והלחץ הבינוני... הכוח מועבר לחרוט הפנימי, ולאחר מכן לטבעת האיטום. בזווית מסוימת על פני השטח החרוטיים נוצרים שני רכיבים: אחד מקביל לקו המרכז של גוף השסתום כלפי חוץ, והשני לוחץ על הדופן הפנימית של גוף השסתום. מרכיב אחרון זה הוא כוח ההידוק העצמי-. ככל שהלחץ הבינוני גבוה יותר, כך גדל כוח ההידוק העצמי.- לכן, סוג חיבור זה מתאים ל-שסתומי לחץ גבוה. זה חוסך הרבה חומר ועבודה בהשוואה לחיבורי אוגן, אבל זה עדיין דורש כוח הידוק מוקדם- כדי להבטיח פעולה אמינה כאשר הלחץ הפנימי של השסתום אינו גבוה.
שסתומים המיוצרים באמצעות עקרון האיטום-העצמי הם בדרך כלל שסתומים בלחץ גבוה-.
ישנן שיטות רבות אחרות לחיבור שסתומים; לדוגמה, כמה שסתומים קטנים שאין צורך לפרק מרותכים לצינור. חלק מהשסתומים הלא-מתכתיים משתמשים בחיבורי שקע וכו'. משתמשי שסתומים חייבים לשקול כל מצב ספציפי.
ישנן שיטות רבות אחרות לחיבור שסתומים. לדוגמה, כמה שסתומים קטנים שאין צורך להסיר מרותכים לצינורות PVDF; חלק מהשסתומים שאינם-מתכתיים משתמשים בחיבורי שקע וכו'. משתמשי שסתומים חייבים לשקול כל מצב ספציפי.
כל שיטות החיבור חייבות להתייחס לתקנים המתאימים. יש צורך להבין בבירור את התקנים הנדרשים של המשתמש כדי להימנע מבחירת שסתומים שאינם ניתנים להתקנה.
בדרך כלל, צינורות בקוטר- גדולים מחוברים לשסתומים באמצעות חיבורי אוגן, בעוד שצינורות בקוטר- קטנים מחוברים לשסתומים באמצעות חיבורי הברגה.
